כרים נ' משאבי אנוש בע"מ ואח'

החלטה

1. זוהי בקשת הנתבעת לחייב את שתי התובעות – שהן תושבות ישראל - בהפקדת ערובה לשם כיסוי ההוצאות שיגרמו לנתבעת בגין ניהולו של ההליך דנן.

2. בכתב התביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעת עתרו לחייבה בתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה ועוד בגין עבודתן בבית החולים רמב"ם. נטען כי העבודה בוצעה עת היו מועסקות על ידי חברת כח אדם בשם מעוף – משאבי אנוש בע"מ. נטען כי שולם להן שכר נמוך מזה הקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 (להלן – חוק שכר מינימום). הנתבעת מכחישה את זכאות התובעות לסעדים הנתבעים על ידן. בכתב הגנתה נטען, בין היתר, כי לא היו בין הצדדים כלל יחסי עובד-מעביד וכי הנתבעות הועסקו על ידי חברת שלג לבן אשר היא האחראית לשלם לתובעות את זכויותיהן. בבקשה דנן נטען כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים; כי בין הצדדים אין יריבות בשים לב לכך שהתובעות הועסקו על ידי חב' שלג לבן אשר סיפקה לנתבעת שירותים; וכי קיים ספק האם תוכלנה התובעות לשאת בהוצאות שיפסקו לטובת הנתבעת, ככל שיפסקו.

3. הנתבעות מתנגדות לבקשה. נטען על ידן, בין היתר, כי לבקשה לא צורף תצהיר; כי קיימת יריבות בין הצדדים מכח העובדה שהעבודה בוצעה בבית חולים רמב"ם ומשכך יש לראות בנתבעת כמעסיקה בפועל; וכי מצבן הכלכלי של התובעות לא יאפשר להן לממן ערובה והדבר יביא לחסימת אפשרות בירור התובענות בבית הדין. עוד נטען כי מכח סעיף 6א לחוק שכר מינימום מטיל על הנתבעת, כמעסיק בפועל, אחריות לתשלום שכרן של התובעות.

4. דין הבקשה להידחות. חיובו של תובע ליתן ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הצד שכנגד אינו דבר שבית הדין יורה עליו בשגרה, שכן יש בכך כדי לפגוע בזכותו החוקתית של התובע לגישה לערכאות ובזכות הקנין שלו. כאשר התובע הוא תושב ישראל, אין מחייבים אותו בהפקדת ערובה אך בשל עוניו. חיובו של תובע בהפקדת ערובה יעשה כאשר ענין לנו בתביעת סרק שסיכויי הצלחתה קלושים (תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי; סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969; ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נאסר - Saint Peter in Gallicantu (טרם פורסם, 6.7.03)).

5. נראה שבין הצדדים אין מחלוקת על עונין של התובעות. אולם בעובדה זו, כאמור, לא די לשם קבלת הבקשה. בענייננו, אין לומר כלל וכלל כי מדובר בתביעת סרק. אין מחלוקת כי עבודתן של התובעות בוצעה בבית חולים רמב"ם, והנתבעת היא זו שנהנתה מעבודה זו. לא ניתן לשלול אפשרות כי יקבע שאחריות הנתבעת כלפי התובעות קמה מכח היותה מעסיק בפועל ומכח סעיף 6א לחוק שכר מינימום. יש לשים לב כי התובעות ציינו בכתב התביעה כי עילת התביעה נסבה, בין היתר, על אי תשלום שכר בהתאם להוראות חוק שכר מינימום. ככל שיעלה בידי התובעות להוכיח את תביעתן, עשויות הן להיות זכאיות לסעדים – כולם או חלקם – אותן תבעו. יוטעם כי אין אני מביע עמדה באשר לסיכויי הצלחת התביעה, אלא יש להבין את הדברים כמכוונים לכך שאין לומר שסיכויי הצלחת התביעה קלושים או שמדובר בתביעת סרק.

6. הבקשה נדחית איפוא. הנתבעת תישא בהוצאות כל אחת מהתובעות בגין בקשה זו בסך כולל של 800 ש"ח (סך הכל 1,600 ש"ח) שישולמו לידיהן תוך 30 ימים מעת שתומצא החלטה זו לנתבעת.

ניתנה היום, יג' ניסן תש"ע, 27 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: